א. הטיפוס הקונבנציונלי

יש לראות , דרך משל , את הנבואה במי' ב , א ה , על ראשי החברה המתכננים רע על משכבותם — "באור הבקר יעשוה כי יש לאל ידם" ( ב , א ) כנבואה מן הטיפוס הזה . יש סמיכות ברורה בין לשונות ההאשמה לבין לשונות העונש , כגון בלשון "לכן" הפותח את קטע העונש : "לכן כה אמר ה' הנני חשב על המשפחה הזאת רעה" ( ב , ג . ( הענישה מנוסחת כגזרה שתתקיים בעתיד , אך לפעמים העונש מתואר כאילו כבר היה . כל זאת כדי לשכנע את השומעים בביטחון האל שהעונש אינו יכול שלא לבוא . בנבואה הנדונה בא עניין זה בדרך של ציטוט דמיוני של דברי העם \ " אמר שדוד נשךנו חלק עמי ימיר ... לשובב שדינו יחלק" ( שם , ד . ( אף יודגש מאפיין נוסף , העיקרון של מידה כנגד מידה : מה הם נאשמים בשדידת שדות ונחלות — אף נחלותיהם שלהם יישדדו . מיכה עושה שימוש בעיקרון סגנוני רעיוני זה במקומות נוספים בנבואותיו . נמצא שיש בנבואה זו שני סוגי עונש : ההודעה שיבוא לעומת תיאור עונש שכביכול כבר בא . דוגמה שנייה לנבואת תוכחה קונבנציונלית : ג , ט יב : כאן באה פנייה קונקרטית מזו שבנבואה הקודמת ( ב , א ה , ( באשר לא הובאה טענה על סתם אלימים בקרב החברה , אלא יש בה סיווג מפור...  To the book