בספר מיכה כתובים רבים שעניינם תפיסת דמות האל , מפעלי האל והערכתם , וכן כתובים שניתן ללמוד מהם על היחסים ההדדיים בין האל לעם . נפתח בבדיקה של הכתובים בספר מיכה , שמהם עולה יחס העם לאל . השקפה מגובשת על הנושא ניתן לראות בפתגם עממי שמיכה תוקף : " ועל ה' ישענו לאמר הלוא ה' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה" ( ג , יא . ( המוני העם וכמוהם גם מנהיגיהם " ) ראשיה ... וכהניה ... ונביאיה , " שם . ( הכירו בעובדת היותם עם בחירה , וכן שה' הוא אלוהי ישראל , ולכן סברו ששכינתו בקרבם מבטיחה אותם מפני כל צרה . מתברר שהיתה זו תפיסה עממית נפוצה , שהרי אנו מוצאים שגם עמוס מייחס אותה לעם "לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה" ( ט , י , ( מן הסתם משום הטענה שישראל הם עם ה . ' וראיה לדבר היחס בין שני חלקי הכתוב בפסוק הנדון שבמי' ג . האמור אצל עמוס מקביל וזהה לחלקו האחרון של הכתוב במיכה , והרי חלק זה אצל מיכה הוא תוצאת האמור בחלק א : "הלא ה' בקרבנו . " מכאן שכך הוא גם אצל עמוס . ועוד , המחצית הבלתי מפורשת בכתוב שבעמי ט באה אל נכון ובמפורש בעמי ה , יד : "ויהי כן ה' צבאות אתכם כאשר אמרתם . " היינו שכמו בימי עמוס כך גם בימי מיכה גם ...
To the book