ו. מעמדו של פסוק ה בנבואה

במי' ד , ה נאמר : "כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד . " כתוב זה הוא הקשה ביותר בנבואה הנדונה . יש לציין שאין הכתוב מופיע , כאמור , במקבילה שביש' ב . והנה גם פס' ד : " וישבו איש תחת גפנו" וגו' אינו מופיע במקבילה ביש' ב , אבל אינו מעורר קושי מיוחד בהיעדרו , לא כך הוא ביחס לפס' ה . לכאורה עולה בו תמונה הפוכה מזו של שאר חלקי הנבואה ( פס' א ד שבהם הגויים עולים אל בית אלוהי יעקב כדי שיורם מדרכיו , ואילו כאן נאמר שהם " ילכו איש בשם אלהיו . " מעמדו המוקשה של הכתוב ביחס לסביבתו וביחס למקבילתו ( יש' ב ) הביא לטיעונים שונים , כגון וולף ( ספר מיכה , ( שראה בכתוב הערת קורא , והעריך את פס' א ד , ו ח כנבואות דמיוניות , והסביר בהערתו כי הישראלים הולכים באמת בשם האל , ולא כן הוא באשר לגויים . יש מי שראה בפס' ה כתוב מאוחר , מזמן הגלות , המתפלמס עם הכתובים הבסיסיים של הנבואה ( רודולף , מיכה , וגיילי . ( שהוא פסוק של פירוש לנבואה סברו מרטי ( שגם ד נחשב אצלו תוספת , ( נובק ב והורטון . סמית מוצא כאן הבדל של מחברים , שהראשונים עוסקים בעתיד והתוספת ( פס' ה ) בהווה . לפי פולרטו...  To the book