פרק שנים־עשר פסח

מאת : יעקב שלום ליכט א . המ ושג הפסח הוא הקרבן שעשו בני ישראל בצאתם ממצרים ושנצטוו לעשותו מדי שנה בשנה , כזכר למאורע זה , בלילה שבין הארבעה עשר לחמישה עשר בניסן . הלשון המשמש בעניין זה בדרךכלל הוא : לעשות פסח לה' ( שמ' יב , מח ; במ' ט , ב ; יהו' ה . (\ גם טקס הקרבן ( שמ' יב , כז ; ועוד ) וגם בהמת הקרבן ( שמ' יב , כז ; דב' טז , ו ; ועוד ) קרויים פסח . אבל החג שזמנו שבעה ימים , והמתחיל בחמישה עשר בניסן , קרוי חג האביב או חג המצות , ואינו מכונה חג הפסח במקרא ( אמנם מצינו את הצירוף חג הפסח בשמ' לד , כה אבל שם הכוויה לקרבן דווקא . ( לפיכך ידונו להלן הפסח תחילה וחג המצות וזיקתו לפסח לאחר מכן . את השם פסח מסביר הכתוב כנגזר מן הפועל פסח : אשר פסח על בתי בני ישראל וגו' ( שמ' יב , כז . ( לפי הסיפא של פסוק זה : ואת בתינו הציל , ועל סמך יש' לא , ה אפשר לראות בפועל משמעות של הגנה , וכך תרגמו השבעים בפסוק הנידון . אבל בשמ' יב , יג תרגמו את אותו הפועל , המשמש שם באותו העניין , במלה שמשמעה מעבר . פירוש שני זה יכול להסתמך על מל"א יח , כא , כו , על המלה העברית פיסח = ) צולע ;( על השורש פס"ע ועל מלים מקב...  To the book