א . מניין שבע שנים מאת ; יעקב חיים טיגאי שבע שנים הן תקופה בעלת משמעות במסורת המקראית וגם בתרבויות המזרח הקדום . במקרא הן אמורות כפרק זמן שנהגו לפיו במציאות וגם כמוטיב ספרותי ופעמים אי אפשר להכריע בין שני אלו ( בר' כט , יח , כ , כז , ל ; מא ; במ' יג , כב ; שופ' ו , א , כה ; יב , ט ; שמ"ב כד , יג ; מל"א ב , יא ; ו , לח ; מל"ב ח , א ג ; יא , ג ד ; יב , א ; אס' ב , טז ; עז' ז , ז ח ; דה"א כט , כז [ אבל השווה שמ"ב ב , יא ; ה , ה ;[ דה"ב כב , יב-כג , א ; כד , א ;( פעם אחת מצינו את הביטוי שבתות שנים ( וי' כה , ח . ( גם בספרות המזרח הקדמון מזכירים תקופות של שבע שנים , בייחוד בתיאור תקופות של רעב כגון בעלילת גילגמש לוח ו , שו' , 113-101 ובסיפור המצרי על שבע שנות רעב שבהן לא גאה היאור ( עיין ; ANET , pp . 31-32 והשווה בר' מא . ( בתעודות אוגרית מסופר על בעל המנצח שמלך שבע שנים עד ששב והתקומם נגדו מת ( גורדון , , UT מס' , 49 טורים ב-ד . ( הצירוף שבע שנות תמנ נקפ [ נ ] ת , היינו : שבע שנים שמונה תקופות שנים , חוזר כמה פעמים . כך האלים הטובים והיפים נדדו במדבר שבע שנים ... שמונה תקופות שנים ( גורדו...
To the book