ייחוד האל ורוחניותו במשנת הרמב"ם

הפרק הפותח את 'משנה תורה ' הוא כעין פירוש לשלושה כתובים : ( א ) 'אנכי ה' אלהיך ( שמות כ' ב ;( ( ב ) 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני' ( שם , שם ג ;( ( ג ) 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד' ( דברים ו' ד . ( בפירושו לכתוב הראשון' שהוא רואהו ביסודה של האמונה במציאות אלוהים , הוא משרטט בקיצור את ראיותיו הפילוסופיות למציאות אלוהים , המשמשות במובלע גם להוכחת אחדותו ורוחניותו , ! שבהן הוא דן ביתר הרחבה וביתר שיטתיות ב'מורה נבוכים' ? בפירושו השני הוא אומר בפשטות ששתי מצוות אלה , מצוות עשה של אמונה במציאות אלוה ומצוות לא תעשה שלא להעלות על הדעת 'שיש שם אלוה אחר' ' הן 'העיקר הגדול שהכול תלוי בו'נ . ואשר לפירושו לכתוב השלישי , המכריז על אחדות אלוהים , אדון בו כאן ביתר הרחבה ואשתדל להצביע על ההיגיון הנסתר במבנהו ועל הרמזים הפילוסופיים החבויים בניסוחו . את פירושו לכתוב זה הוא פותח במאמר : 'אלוה זה אחד הוא ואינו שניים ולא יתר על שניים , אלא אחד , שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם . ' רצונו לומר , שכתוב זה אינו חזרה גרידא על הציווי של 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני , ' אלא טעון משמעות נוספת . לא הרי ה...  To the book