בריאה־מאין בכתבי אבות־הכנסייה הפילוסופיה הערבית והיהודית ותומאס אקווינאס

היתה אשר היתד , כוונתו של מחבר ספר מקבים ב ( ז' כח ) בפסוק : 'הבט אל השמיט ואל הארץ וגו' כי מאין ( H ovx ovrcov ) בראם האלוהים' ברור שאבות הכנסיה ' הנוצרית הבינוהו לא לבד כשלילת התיאוריה של אריסטו על קדמות העולם' אלא גם בשלילת דעתו של אפלטון על מציאותו של חומר קדמון שממנו נברא העולם . ה'איך שממנו נברא העולם מתפרש תמיד על ידיהם כאין ממש' לא כ'חומר' ' ואם העולם עשוי מחומר' הרי החומר עצמו נתפס כנברא מ'איך . ואולם משבא פלוטינוס הופיעה תורת בריאה חדשה ליד תורותיהם של אפלטון ואריסטו . מעתה לא נתפס עוד העולם' כבשיטת אפלטון' כנברא מחומר קדמון' נצחי כאלוהים ; ולא' כבשיטת אריסטו' כקדמון ונצחי בכללותו ; הוא נתפס עתה כנולד או נאצל נצח מתוך מהותו של אלוהים . עם הופעתו של רעיון חדש זה בדבר מוצאו של העולם נתעוררה השאלה' אם — לאחר שנרחיק את יסוד הנצחיות מתורתו של פלוטינוס — לא ניתן לבאר את האמונה המסורתית בבריאה מאין במובן האצלת העולם מתוך מהותו של אלוהים . אבות הכנםייה לא יכלו לקבל פירוש זה לבריאה מאין' הואיל ולפיהם' ללא כל קשר לתורת פלוטינוס' חובה להבדיל בין בריאה מאין ובין האצלה ממהות אלוהים' שבראש...  To the book