מקום מגוריו של אדם הוא על פי רוב מסגרת פעילותו בתחומי החיים השונים , שעוצבה לפי טיב האוכלוסייה , ארגונה ותרבותה . יחד עם זאת עשוי מקום המגורים לקבוע קווי אופי משותפים ליושביו : בפולקלור העמים נמסר תדיר על תכונות משותפות וייחודיות לכלל יושבי מקום מסוים שאינן בהכרח פרי דמיון בלבד . במסגרת מקום המגורים באו לביטוי יחסי גומלין בין יחידים ליחידים ובין קבוצות לקבוצות . לצורך דיוננו נבחין בין יישוב עירוני לבין יישוב כפרי . לכל אחד מטיפוסי היישוב הללו אפיונים ייחודיים משלו שיידונו להלן . אבל אין טיפוסי היישוב מנותקים זה מזה : אף ביניהם קיימים זיקה ויחסי גומלין - תלות והזדקקות הדדית והשלמה , מחד גיסא , מתחים וקונפליקטים , מאידך גיסא . חקר היישוב במזרח הקדום , נתקל בקשיים רבים . מקצתם נובעים מן המידע החלקי בלבד המצוי במקורות המקראיים והחיצוניים ובנתונים הארכיאולוגיים . אלה מותירים פערים ופרצות לרוב ; ומקצתם כרוכים בעובדה שהמידע המצוי אינו חד משמעי . ואשר למגזר הצר של היישוב הישראלי מקום המגורים כמסגרת חברתית חקר היישוב במזרח הקדום
To the book