הספורט

לכאורה בא לעולם פיצוי לליקוי , שלקו צורות המישחק בחיי הציבור , וזה הספורט , שערכו הולך וגדל בחיי החברה והוא פושט וכובש תחומים חדשים ומרחיב את גבולו . מאז ומעולם תפסו תחרויות של זריזות , כוח וסבלנות מקום נכבד בכל תרבות , בין שהיו כרוכות בפולחן ובין שלא דרו אלא מישחקי נערים ובידוחי ימים טובים .. החברה הפיאודאלית של ימי הביניים לא מצזי ; ה באמת עניין אלא בתחרות פרשים . ורמחים בלבד . מצד ההצגה הךראמאתית הגדולה וקישוטה היקר אין תחתת פרשים . בגדר ספורט בלבד ; היא משמשת גם בתפקיד של תיאטרון . רק מעמד גבוה , שמועטים בניו , היד , לו בו חלק בפיעל . חדצדדיותו של הספורט שבימי הביניים כרוכה הרבה בהשפעתה של הכנסייה . האידיאל הנוצרי לא הניח אלא ד' על ד' לעיסוק מאורגן בספורט ולטיפוחם של תרגילי גוף , אלא אם כן היו הללו מסייעים לחינוך אצילים . כיוצא בזה אתה מוצא גם בתקופת הריניסאנס דוגמאות רבות של טיפוח הגוף לשם השבחה , אבל כל זה אמור ביחידים בלבד , ולא בעיסוקם של ציבוריס ומעמדות . גם ההוקרה -והוקירו ההומאניסטיים את הלמדנות ואת הבקיאות היתת נוטה להמשך הזלזול הישן בערך הגוף , והוא הדין בקנאותן המוסרית ו...  To the book