טובת הכלל ורוח הפוטלטש

נדבנות לצורכי אוכלוסין של עיר לא היתה רשות של הקיסר בלבד . במשך מאות השנים הראשונות של תקופת הקיסרים נתרבו והלכו המוני האזרחים מכל פינותיה הנידחות של המלכות , שהתחרו זה עם זה בייסודם ונתינתם של אולמות , מרחצאות ותיאטראות , בחלוקת מזון , בפירנוסם או בסידרם של מישחקים חדשים , והכול נרשם בכתובות של יהירות , זיכרון לדורות הבאים . מה היה טיבו של הרוח שהביא לכל זה ? כלום היתה זו מבשרת את אהבת הבריות הנוצרית ? לאו ; אין בזה אלא מעט מתכונותיה של זו . גם חפצי הנדבות וגם דרר המעשה מלמדים על כוונה שהיא שונה מזו לחלוטין . ושמא היתה כאן דרישת טובת הכלל במשמעותה החדישה ? אין ספק , שיותר משהיה הנדבן העתיק אוהב בריות נוצרי , היה דורש טובת הכלל . ושמא תיטיב לעמוד על טיבו של רוח זה , שבמעשה טובת הכלל , אם אתה רואהו כמין רוח של פוטלטשי נדבנות לשם תהילה וכבוד , כדי להתעלות על השכן ולנצחו ; וכר אתה מכיר בכל אלה את הרקע הפולחני האג 1 ני הישן של התרבות הרומית . צד המישחק מתחוור אף בצורות הספרות והאמנות . אמירת הלל נמלצת ודברנות ריקנית הן מגופי סימניה של ספרות זו . קישוט שטחי . המחפה על בניין כבד , קישוטי קי...  To the book