האיוש כמנהג כללי

אם כך הדבר , שהרוח נוטה תמ ד לראות את הדברים , שאדם נתקל בהם בחייו , כאישים , ושמקורה של נטייה זו באמת באורח המישחק , הרי עומדת שאלה נכבדה , שאין בדעתנו לעסוק בה כאן אלא בנגיעה קלה בלבד . אורח המישהק על כורחו היה קיים קודם לתרבות האדם או לכוח דיבורו וביטויו . מעולם היה מקום לדימויי איושים . האתנולוגיה ומדע הדת מלמדים , שאיושי אלים ורוחות בצורת חיה הם צדדים חשובים בחיי הדת הקדומים . הלבשת דמות תריומורפית זו מונחת ביסודו של כל הדבר הזה , המכונה בשם טוטמיזם . שני חצאי השבט 'הווייתם' קנגורו וצב . אתה מוצא הלבשת דמות כגון זו גם בוורסיפליס , ( Versipellis ) הנפוץ בכל העולם . ורסיפליס הוא אדם שלבש צורת חיה לשעה , כגון 'ורוולף . ' הלבשת דמות זו משתמעת אף מגלגולי צורותיו של זיווס למען א רופה , לדה , סמלה , ודאניאה ; וכן מעירובי צורות אדם ובהמה שבפאנת און המצרי . ככל המקרים הללו הדימיון מחפה על האדם בלבוש היה . אין אף ספק קל שבקלים , שמושגה של חית הקודש בעיני האדם הקדמון כולו 'כובד ראש' היה . בדומה לילד אין הוא מבחין ברור בין אדם לבהמה . ואף על פי כן משהוא נותן על פניו את המסווה המבהיל של חיה וב...  To the book