לשון משוררים היא לשונו של מישחק

בתרבות העתיקה עדיין אין כלי הבעה , שגדול כוחו מלשון המשורר ; ועדיין זו רשויות שימושיה מרובות ונכבדות מסיפוקה של בקשת סופרים בלבד . היא משמשת פה לעבודה בקודש , היא פוסקת בהלכות ציבור , היא מורה חכמה , משפט ומוסר . ובכל המעשים הללו אין טבע המישחק שבה מתקפח ; שהרי זו מערכתה של תרבות בראשיתה , שכל עצמה עומדת במחיצה של מישחק . מעשיה רובם פנים של מישחק שבציבור להם . אף מעשים שעיקרם תועלתם נוטים להישען אל רשות של מישחק . אבל כל שמתפתחת התרבות מן הבחינה הרוחנית , מרחיבים התחומים , שבהם לא היה ניכר , או כמעט שלא היה ניכר בהם רישומו של צד המישחק , על חשבון התחומים , שבהם היתד , נוהגת חירות של מישחק . כללה של התרבות מידה של כובד ראש גוברת בה ; ודומה שהחוק והמלחמה , הכלכלה , הטכניקה והמדע מתרחקים והולכים מן המישחק . אף הפולחן , שלפנים הניח מקום רחב לדרכי המישחק , נעשה שותף לתהליך זה , ולא נשתייר עוד מבצר של מישחק אצילי ומשגשג אלא השירה בלבד . תכונת המישחק שבלשון השירה הציורית גלויה כל כך , עד שכמעט אינה צריכה הרבה ראיות של דוגמאות המסייעות לכך . מפני חשיבותו הגדולה של עיסוק השירה בשביל התרבות העתי...  To the book