תוכו הפיוטי של המיתוס

הבה נשתדל תחילה להתיר את הקשר המשולש של מיתוס שע ה ומישחק . כל צורה של מיתוס , שהגיעה לידינו , לעולם שירה היא . הוא מספר לנו בדרך השיר והציור שבמחשבה דברים , שמדמים אותם כדברים שהיו . כוונתו יכול שהיא עמוקה מאוד וקדושה מאוד . אפשר הוא מביע קשרי דברים , שעל פי השכל אינם באמירה . אבל עם כל תכונת הקדושה והסוד , הדבוקה במיתוס בפרק זמנו , כלומר : אפילו מודים אנו בתומת הלב הגמורה , שבה נתקבל , עדיין יש מקום לשאול , אם היה מעולם מיתוס , שכולו כובד ראש . מידה של כובד ראש שבו כמידת כובד ראש של שירה . ככל דבר היוצא מגדרו של כוח השופט השקול וההגיוני , שרויים גם השירה וגם המיתוס ברשות המישחק ; אבל אין פירושו של דבר ברשות , שערכה פחות . עתים המיתוס מתרומם דרך מישהק למרומי דעת , שנשגבו מכוח התבונה . אין רוח האדם מגיע לכלל הבחנה ברורה בין האפשר , שדעתו סובלתו , ובין נמנע המציאות אלא קימעה קימעד , במשך התהוותה של התרבות . בעיני האדם הפרא בקוצר כוחו להשיג עולם הערוך בסדר הגיוני , הרי באמת הכול בגדר האפשר ; בעולם הבליו והפלגותיו , ברוב הגוזמאות ובבלבול המידות שאין להם שיעור , בקלות לב שהוא נוהג בסתירות...  To the book