תנאי ראשון לקניין הבנה כגון זו , שנהא מפקיעים את עצמנו מן הדעה , שאין תפקידה של השירה אלא עניין אסתיטי , או שאין היא מבוארת ומובנת אלא על פי בחינות אסתיטיות בלבד . בכל תרבות משגשגת וחיה , ובייחוד בתרבויות הקדם , מש משת השירה בתפקיד חיוני , בין בחיי הציבור בין בדרכי הפולחן . כל שירה עתיקה נתמזגו בה תכונות של פולחן , שעשוע של שמחה , מישחק בציבור , מלאכת מחשבת , מעשה מבחן וחידה , תורת מוסר , דבר שידול , מעשה כישוף , דברי נחש , נבואה ותחרות . המשורר הוא חוזה , , Vates כפוי רוח , מלא רוח אלוהים , משתולל . הוא היודע , הוא 'שאעיר' בלשון הערבים העתיקים . במיתוס של אדה נאמר , שמי הדבש שאדם שותה כדי להיות משורר , נעשים מדמו של קוואסיר החכם ביצורים , שאיש לא שאלו מעולם שאלד . שלא השיב עליה תשובה . מן המשורר החוזה נפרדות לאט לאט דמויותיהם של הנביא , של המנחש , של מורה חכמת נסתר , של המשורר האמן -, וכן יצאו ממנו דמויותיהם של הפילוסוף , המחוקק , הדברן , הדימאגוג והסופיסט . כמשוררים היוונים הקדומים אתה מבחין בסימניו של אביהם הקדמון האחד ; ברור שד , ם משמשים לפני ציבורם , הם מדברים אל עמם כמעשה מחנכ...
To the book