גבולות כוחו של עקרון האגון

המכנה למלחמה האגתלית והפולחנית בשם עתיקה אין כוונת 1 לומר , שבתרבות הקדומה היה כל קרב ערוך בצורת תחרות ככללותיה , או שאין מקום לצד האגוני במלחמת הדורות האחרונים . לעולם האדם נושא את נפשו להילחם בכבוד בשביל דבר הכשר בעיניו ; אלא שהמציאות הקשה מתכחשת למשאת נפש זו ומקפחתה מתח לתה . יצר הניצחון גובר תמיד על רגש הכבוד , התובע למשול ברוחו . ואפילו עזה שאיפתה של תרבות האדם להטיל הגבלות על דרכי הכוח , שעמים או מושלים רואים להיזקק להם , הרי יצר הניצחון תוקף עליו על הנלחם , עד שזדון לב האדם חוזר ופורק כל עול ומתיר לעצמו כל תחבולה שמסייעת להוסיף לו יתרון כוח . הציבור הקדמוני תוחם את תחומי המותר , כלומר : כללי מישחקד . של מלחמה , ומצמצם בביתו ובבני שבטו ובשווי מעלה . הכבוד שאדם אומר להיות נאמן לו , מחייב כלפי שווי מעלה בלבד . שני הצדדים הלוחמים חייבים להכיר בכללים , שאל מלא כן , אין כוחם של אלה יפה . כל זמן שהדברים אמורים ביחסים שבין שווים , אדם נתפס להלכה לרגש הכבוד , כשהלך רוח של התערבות ותביעה למתינות מסוימת כרוכים בו .= אבל כל אימת שיוצאים למלחמה על בריות , אשר רואים אותם כפחותי מעלה , בין ש...  To the book