תכונת הקודש והאגון של המלחמה הקדומה

יסוד האגוז אשר במלחמה ממש , קשה לשערו בדקדוק . דומה , שבשחר התרבות היה שרוי בצלן של צורות לא אג 1 ניות שבתיגרות שבטים ויחידים . פשיטות לשם , שוד , רציחות מן המארב וציד אדם היו מצויים תמיד , בין מחמת רעב , בין מחמת פחד , בין שיסודם במושגים דתיים , בין בצמאון דמים . אבל המושג מלחמה באמת אינו קיים אלא במקום שמבחינים בין מצב מיוחד של איבה כללית מוסכמת וראויה ובין ריב יחידים , ובמידה מסוימת אף בין מצב זה ובין מחלוקת של משפחות . הבחנה לא זו בלבד שהיא מתיקה את המלחמה לתחום הקודש , אלא אף לתחום האגון . על ידי כך היא מתעל' ת ונעשית דבר שבקודש , נעשית היאבקות כוהות כללית וגזירת גורל ; בקיצור . מעשה המלחמה נעשה בן בית בעולם , שבו עדיין לא הובדלו זה מזה משפט , גורל וכבוד , וכך הוא בא לשכון בגבולו של הכבוד . הוא נעשה סדר קדוש , וכר קושרים לו את כל העדיים הרוחניים והחמריים שברשות השבט . אין במשמע הדברים , שמעתה מתנהלת המלחמה מכל הבחינות כדין וכדת הכבוד ועלפי דרכו עבודה שבקודש . הכוח הגס קיים ורודה ביד חזקה כבתחילה , אלא שהמלחמה נעשתה עניין של מצווה וכבוד שבקדושה , ומישחקה לובש במידה מסוימת את צורת...  To the book