המישחק והסוד

אפילו רשאים אנו להעמיד את מושגינו בדבר ערכם ותכונתם של פשוטי המעשים שבעבודת הפולחן של הציור 'מישחק' בחינת עיקר ראשון , עדיין נשתיירה בעיה חמורה , התובעת פיתרון . כלום רשאים אנו לעלות מצורות הדת הנמוכות אל העליונות ? העין נישאת מפולחנם הגס של פשוטי אומות אפריקניות , אוסטראליוו ? או אמריקניות אל עבודת הקרבנות של כתבי הווידות , שכבר מלאה מחכמת האופאנישאדים , אל גלגוליה של הוויית אל . אדם ובהמה שבדת המצרית , או אל המסתורין האורפיים והאלוסיניים . באמת קרובה צורתם של אלו לצורה הפרימיטיבית , כביכול , מכל הבחינות , ובכלל זה מצד דרכי הדמים ושאר הדרכים התמוהים והמשונים . אולם אנו מבחינים , או סבורים שאנו מבחינים בהם , מידה רבה של חכמה ואמת , המונעת אותנו מלראותם בעיניים רמות . לאמיתו של דבר , אין ראייה כגון זו במקומה גם אצל התרבויות המכונות בפינו בשם פרימיטיביות . ואנו עומדים ושואלים : כלום רשאים אנו לכרוך מכוח דמיון פורמאלי בלבד תכונת המישחק גם במחשבת הקודש של אמונה , שלבשה צורות עיליות כגון אלו ? אם סיגלת לעצמך את ציור המישחק נוסח גדרו של אפלטון , אתה עושה כר ואינך חושש ; ולפי האמור הרי הגענו ...  To the book