המישחק כסוג בפני עצמו

בתודעתנו עומדים המישחק והרצינות זה כנגד זו כדבר והיפוכו . היפוך זה הוא תחילה אב דבר , כמושג המישחק עצמו ; אלא שבעיון מקרוב אנו רואים , שניגוד זד , אינו גדור ואינו יציב . אפשר לומר : המישחק הוא לא רצינות . אבל לא זו בלבד שאין בו במשפט זר . ללמדנו דבר על תכונותיו החיוביות של המישחק , אלא שקל מאוד לערערו . דיינו לומר במקום 'המישחק הוא לא רצינות' '— המישחק אינו רציני , ' והניגוד מתבדה , כי אכן יכול המישחק להיות רציני . וחוץ מזה , אפשר למצוא בקלות מושגי דברים נכבדים ושונים שגם הם בגדר 'לא רצינות' בלא שהם בגדר מישחק . הצחוק הוא מבחינה מסוימת היפוכה של הרצינות , אלא שאינו קשור בשום פנים במישחק . הילדים , הכדורגלנים והשחמטאים משחקים ברצינות מופלגת , ואינם נוטים אף במקצת מן המקצת לצחוק . ומתמיה הדבר , שדווקא פעולת הצחוק הפיסיולוגית בלבד נתייחדה לו לאדם בלבד , ואילו הפונקציה של המישחק משותפת לבני אדם ולבעלי חיים ; וכמעט גדול כוחו של 'בעל חיים הצוחק' ( animal ridens ) האריס טוטלי מן 'איש התבונה' ( homo sapiens ) להבחין בין האדם ובין כל שאר החי . ודק הקומי , הנלעג , כדין הצחוק . הקומי הוא בכלל מ...  To the book