כ. 'אין עוד משלים': פואטיקה של חורבן

השירים שכתב אורי צבי גרינברג בלהט ובשפע בלתי נלאה בשנים 1955-1945 התארגנו סביב שלושה צירים תמטיים , או בשלושה רבדים תמטיים : חורבן יהדות אירופה ( כאמור , לא גרס אצ"ג את המושג הרווח 'שואה , ' שהיה טבוע , לדעתו , בחותם אותו היסח הדעת שמנע את המוכנות לאסון . 'לא היתה שואה , היה חורבן עם , ( ' ! תקומת מדינת ישראל והמאבק על קביעת דמותה הרוחנית והמדינית , וניסיון שיקום נרחב של העולם האישי על מרכיביו הביוגרפיים , הפיזיים הקיומיים והמטפיזיים הדתיים . אין צורך לומר שהתמות השונות נבעו כולן ממקור נפשי אחד , ואף נשזרו זו בזו בפועל השירי . עם זאת הן גם קבעו תחומים מוגדרים ביצירת המשורר , ופרנסו , כל אחת בזכות עצמה , קורפוס שירי רב היקף . משום כך יש להתבונן בהן גם על פי מקורן המשותף וגם על פי העיצוב הייחודי שניתן לכל אחת מהן . ראשית , עלינו להבין נכונה את העומק וההיקף של חוויית החורבן , שרבים מהשירים שכונסו ב 1951 ב'רחובות הנהר - ספר האליות והלח' עוסקים בה . בראש ובראשונה מדובר כאן ב'חורבן עם . ' אצ"ג הקדים לחזות - לכל המאוחר מאז הפוגרומים של - 1918 שהעם היהודי באירופה צועד לקראת קטקליזם היסטורי , ...  To the book