יט. מוצאי חורבן: רהביליטציה

אלא שבסוף שנת תש"ה עתיד היה כל זה להשתנות . עם תום מלחמת העולם היתה צפויה לאצ"ג 'שיבה' ( comeback ) ספרותית , שכמוה לא ידעה הספרות העברית עד אז ומאז . כחודשיים אחרי כניעת גרמניה במאי 1945 פרסם המשורר ב'המשקיף , ' עיתונם של הרביזיוניסטים , שיר חדש , ראשון לפרסום מאז 'אגדת יעקב רז' ב , 1939 בשם 'לישיבה של מטה' - קריאה מזועזעת ומזעזעת ' לישיבת אבל על האךך ( ה : , ( 72 ישיבה משותפת לכל פלגות היישוב , אשר הוטלו במשותף לתוך מחשך ומכאוב שאין להם ' משל ואין למיון . ' המשורר פנה כאן אל נמעניו כמי ששרוי בקשר יומיומי עם המתים , כמעט מוכן להצטרף אליהם , שכן 'ט 1 ב לילם לי מיומנו , ' כי לא המוות הוא שמעורר בו חיל כי אם ' חיינו . ' שבועות אחדים לאחר מכן , באוגוסט ובספטמבר , פורסמו שתי הקינות הגדולות 'כי ןה כבר בכי' ו'כרזר קינה לכל בית ישראל . ' מותר לומר ששני השירים האלה הם ששברו את הסכר הרגשי שהפריד בין אצ"ג ובין קהל הקוראים הרחב של התקופה . עם שבירת הסכר הזה פרץ הנחשול השירי הגדול אל תוך הציבור , ובו בזמן פרץ נחשול של היענות ריגושית נסערת מן הציבור והציף את המשורר . את ההד הנרחב שזכו לו שני השירי...  To the book