נקדיש עתה דברים אחדים לשאלה , כיצד זכה ספר בראשית להיחשב ליצירתו של משה . מסורת קדומה בישראל טענה כי צווים אלוהיים בנושאי פולחן , משפט ומנהגים , אשר נאמרו על ידי הכוהנים מקורם במשה . ומכיוון שדברים אלה , אשר נמסרו תחילה בעל פה הופיעו בתוך יצירות גדולות , באופן טבעי ייחסו אותם למשה . החומש מכיל בצד ליקוטי אגדות , גם ספרים מתקופות שונות העוסקים בחוקים . הצירוף בין אגדות לחוקים בספר אחד נראה הגיוני , משום שהאגדות למן יציאת מצרים , עסקו בעיקר במשה . וכך אירע שספר בראשית נחשב לחלקה הראשון של יצירה שחלקיה האחרים מספרים בעיקר על משה ומכילים חוקים שונים , שמקורם כביכול במשה . לאמיתו של דבר אין לספר בראשית כל זיקה פנימית למשה . פער גדול מפריד בין משה , המתואר על פי המסורת כענק זועם , בעל אופי סוער לבין הסיפורים הנושאים אופי של בדיחות הדעת ורגשנות לא מעטה . כל הקורא קריאה בלתי משוחדת בספר בראשית , לא יעלה בדעתו לייחס חיבור ספר זה , למשה . ספר בראשית הוא תמצית תולדות הדת הישראלית . דווקא בשל רבגוניותו הרבה הוא מעורר יחס של כבוד ובכך ניתן להשוותו ליצירות הרוחניות הגדולות של האנושות . המשקיף הדתי י...
To the book