|
|
מאפיין נוסף לסיפורי יוסף הוא המבנה המקיף שלהם , המבדיל אותם מן הסגנון המצומצם של הסיפורים העתיקים . יש בהם שלל נאומים ארוכים , שיחות שמנהלות הדמויות בינן לבין עצמן , תיאורים מקיפים של מצבים ותיאור מחשבותיהן של הנפשות הפועלות . המספר נוטה לחזור , בדרך של נאום , על המסופר לפני כן . מה תהיה אם כן , גישתנו לסגנון כזה ? ברור שאין כאן מקרה חד פעמי שהרי אנו נתקלים בו , אם כי , במידה פחותה , בסיפורים על אירוסי רבקה ( פרק כד , ( אברהם ואבימלך ( פרק כ , ( באחדים מסיפורי יעקב ( במיוחד בפגישת יעקב ועשו בפרק לב ואילך ) וכן בסיפור עקידת יצחק ובקטעים מפרשת אברהם ולוט . כאן אנו עדים אם כן , לצמיחתה של אמנות סיפור מיוחדת ההולכת ומתפתחת . אמנות זאת אינה מסתפקת בסיפור קצר , תוך ויתור על פרטים צדדיים , אלא , שואפת להעשיר את האגדה ואף לפתח את הנקודות הצדדיות . יש רצון להאריך , עבור המאזין , במצבים הראויים לתשומת לב . כך למשל , מתואר בהרחבה פחדם של אחי יוסף בעומדם לפניו . הסיפור מובא בקצב איטי כדי לתת למאזין שהות להנות מן המצב עד תומו . יוסף אינו מתגלה לפני אחיו בפגישה הראשונה , כדי לחזור על התמונה בשנית . ...
To the book |
|
|