|
|
גונקל ראה במקרא ספרות דתית שניתן וראוי לחשוף מתוכה ובתוכה את היצירה העממית החילונית , ששרידים רבים ממנה נשתמרו בו . הגדרת 'הדגמים' של היצירה העממית הזאת באגדות , בסיפורת ובשירה הנבואית והמזמורית , וההסתכלות מקרוב בטיבם האמנותי מאפשרים לנו לעקוב אחר ההתפתחות והתמורות שחלו בהם עד לגיבושם הספרותי כספרות דתית קנונית בעלת ערך נצחי . כאבי שיטת 'חקר הסוגים' בביקורת הספרותית של המקרא לא ברא גונקל יש מאין . בזיהויין ובידודן של היחידות הספרותיות העצמאיות הקטנות שבספר בראשית , קדמו לו כבר אחרים , כמו למשל אלכסנדר גדס אבי התיאוריה 'הפרגמנטרית' על חיבור התורה ( Remarks on the Hebrew Scriptures , London 1800 A . Geddes , Critical ) ובייחוד בעלי שיטת המקורות למן ראשית המאה הי"ט , שהבחינו בין יחידות ספרותיות ופרגמנטריות על פי מאפיינים ספרותיים באמצעות בחנים טקסטואליים ( רציפות ועקיבות ) וסגנוניים . הבחנה זו היתה הבסיס לזיהויים של המקורות הספרותיים שמהם הורכבה התורה . גם בהבחנותיו הצורניות והאסתטיות של השירה המקראית הסתמך גונקל על חוקרים שקדמוהו , על חיבוריהם של הבישוף לאות ( 1787-1710 ) ושל הרדר על שי...
To the book |
|
|