פרשת קיביה והפסקת העבודות להטיית הירדן

7 rr מהלך קיץ 1953 הלכו וגברו חילוקי הדעות בין שרת ' / cr לבן גוריון על מדיניות התגובה של צה"ל . בעבר נחלקו השניים בכמה סוגיות , והסכסוכים הסתיימו בפשרה או בקבלת דעתו של ראש הממשלה . עתה נוצר פער הולך וגדל בין עמדתם ה"אקטיביסטית " של ראש הממשלה ומערכת הביטחון לבין עמדת שרת ומשרד החוץ , שביקשו להתחשב כתגובה הבין לאומית לפעולות הגמול והטילו ספק ביעילותן . מחלוקת זו פגעה ביחסים האישיים בין שרת לבן גוריון והחלישה את מעמדו הפוליטי של שרת . מדיניות התגובות התגבשה בעקבות ריבוי התקריות ומקרי ההסתננות בגבול , בעיקר כגבול ירדן . עם התגברות האיום של "סיבוב שני " של מלחמה , טענו אנשי הצבא בישראל שיש לזנוח את הדיפלומטיה ולאפשר להם לנהל בתקיפות את המגעים עם מדינות ערב בוועדות שביתת הנשק המשותפות . בעקבות ההסתננות התרבו מקרי הגנבה והרצח , שבישראל ראו בהם סכנה לביטחון המדינה ולא מקרים פליליים סתם , כפי שנטו הערבים לראות אותם . לצה"ל לא היה די כוח אדם כדי לשמור על הגבול . ראשי הצבא טענו ששלטונות ירדן עודדו את המסתננים , וישראל אימצה מדיניות של פעולות גמול מעבר לגבול כדי לשכנע את ירדן להשליט סדר . לאמתו...  To the book