ה תנועת הסתייגות הפועלים מהפלגנות ליוו את ומהפיצול אשכול לאורך שהיו כל נחלתה פעילותו של הציבורית . מאז הפילוג במפא"י ופרישה סיעה ב בשנת 1944 חרף מאמציו האישיים להניא את חבריה מלנקוט צער זה , לא פסק אשכול לקוות ולהאמין שניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור . עם כניסתו למשרד ראש הממשלה האמין שנוצרו תנאים לחידוש מאמצי האיחור וזאת משני טעמים עיקריים . במאמר שפורסם בפברואר 1963 בעיתונות הפועלים , "עוז לתמורה בטרם פורענות , " קרא יצחק בן אהרון , מראשי "אחדות העבודה , " לאחד את מפא"י , מפ"ם ואחדות העבודה על בסיס תכנית פעולה כלכלית חברתית לעשר שנים . ומלבד זאת בן גוריון , שאישיותו ומשקעי העבר בינו לבין כמה מראשי אחדות העבודה ומפ"ם הרתיעו את חבריהן מלשקול איחור עם מפא"י , לא עמד עוד בראש מפא"י . לבד ממניעים רעיוניים ביקש אשכול לקדם את האיחוד עם אחדות העבודה כדי להכניס לשורות המפלגה קבוצה מרשימה של מנהיגים בעלי רקע ביטחוני שהשתייכו לאחדות העבודה ובהם יגאל אלון , ישראל גלילי ומשה כרמל . קבוצה זו היתה אמורה להוות משקל נגד לצעירים במפא"י , שפעילותם הביאה למריבות פנימיות ולפיצול בשורותיה , ולרענן את המפלג...
To the book