209 יחסיותו של קשר הגומלין שבין הצרכים ובין העבודה לסיפוק הצרכים הללו כוללת , ראשית , את הרפלקציה שלה לתוך עצמה בבחינת אישיות כללית בכלל , כלומר בבחינת משפט ( מופשט . ( ואולם , ספרה זו של ממשות , בבחינת הספרה של החינוך , היא שנותנת למשפט מציאות שבה מכירים בו הכרה כללית , יודעים אותו ידיעה כללית ורוצים בו רצייה כללית , ושבה יש לו , בתיווך היותו נודע והיותו רצוי , ממשות אובייקטיבית ותקפות . חלק מן החינוך , מן החשיבה בבחינת תודעתו העצמית של היחיד בצורת הכלליות , הוא שתופשים אותי בתור איש כללי , ושבמובן זה הכל זהים . האדם נחשב לאדם מאחר שהוא אדם , לא מכיוון שהוא יהודי , קתולי , פרוטסטנטי , גרמני , איטלקי וכיוצא בזה . התודעה הזאת , שהיא יעדה של המחשבה , היא בעלת חשיבות אינסופית , והיא פגומה רק אם היא מאמצת גישה מקובעת , למשל משהו כגון קוסמופוליטיות בניגוד לחיים הקונקרטיים של המדינה . תוספת . מצד אחד , בשל מערכת הפרטיקולריות , המשפט נעשה נחוץ נחיצות חיצונית בתור הגנה על הפרטיקולריות . אפילו אם מקורו הוא המושג , המשפט נכנס למציאות רק משום שהוא מועיל לצרכים . כדי שתהיה לאדם מחשבת המשפט , עליו ...
To the book