פרק שני החברה האזרחית

182 האיש הקונקרטי – שכאיש פרטיקולרי , כמכלול של צרכים וכתערובת של הכרח טבעי ושל שרירותיות , הוא תכלית של עצמו – הוא העיקרון האחד של החברה האזרחית . ואולם , האיש הפרטיקולרי מתייחס מהותית לאישים פרטיקולריים אחרים , ולכן כל אחד מתקף את עצמו ומוצא את סיפוקו באמצעות האחרים , ובה בעת אך ורק באמצעות הצורה של הכלליות , שהיא העיקרון האחר [ של החברה האזרחית . [ תוספת . החברה האזרחית היא [ שלב ] ההבדל , החוצץ בין המשפחה ובין המדינה , גם אם גיבושה [ השלם ] מתרחש לאחר גיבושה של המדינה , שכן באשר היא הבדל הרי היא מניחה מלכתחילה את המדינה , וכדי להתקיים נחוצה לה המדינה שתעמוד לעומתה בתור [ ישות ] עצמאית . נוסף על כך , החברה האזרחית היא יציר העולם המודרני , אשר אפשר לראשונה לכל קביעותיה של האידיאה לממש את זכותן . אם מציגים את המדינה כאיחוד של אישים שונים , כאיחוד שאינו אלא שותפות , הרי בעצם מתכוונים לחברה האזרחית . רבים מן המשפטנים המדיניים המודרנים לא היו מסוגלים להציע השקפה אחרת על המדינה מלבד זו . בחברה האזרחית כל אחד הוא תכלית לעצמו , וכל השאר הם בעיניו לא כלום . אבל בלי זיקה אל אחרים אין הוא יכול...  To the book