פרק שלישי הטוב והמצפון

129 הטוב הוא האידיאה , בבחינת האחדות של מושג הרצון ושל הרצון הפרטיקולרי , ובה מסולקים , בתור עצמאיים בשביל עצמם , המשפט המופשט , וכמוהו הרווחה , הסובייקטיביות של הידיעה וכן מקריותה של המציאות החיצונית , אבל בכך הם גם מוכלים ומשתמרים בתוכה על פי מהותם – [ הטוב הוא ] החירות המוגשמת , התכלית הסופית המוחלטת של העולם . תוספת . כל שלב הוא בעצם האידיאה , אבל השלבים המוקדמים יותר מכילים אותה רק בצורה מופשטת יותר . כך , לדוגמה , אפילו ה"אני" בתור אישיות הוא כבר האידיאה , אבל בתצורתה המופשטת ביותר . משום כך הטוב הוא האידיאה המסוימת יותר , האחדות של מושג הרצון ושל הרצון הפרטיקולרי . אין הוא משהו משפטי מופשט אלא משהו מלא תוכן , ותוכנו הוא גם המשפט גם הרווחה . 130 באידיאה הזאת , הרווחה אין לה כל תקפות בפני עצמה בתור מציאות של הרצון הפרטיקולרי היחיד , אלא רק בתור רווחה כללית ובאורח מהותי בתור כללית כשלעצמה , קרי בהתאם לחירות . הרווחה איננה משהו טוב בלי המשפט . כך גם המשפט איננו הטוב בלי הרווחה ( אסור שאחרי fiat iustitia יבוא . ( pereat mundus הטוב הוא ההכרח להיות ממשי באמצעות הרצון הפרטיקולרי , ובה ...  To the book