65 את קנייני אני יכול להוציא מרשותי – שכן הוא שלי רק אם אני מניח בו את רצוני – על ידי כך שאני נוטש ( derelinquere ) את החפץ שלי בכלל ומניח אותו חסר אדון , או על ידי כך שאני משאיר אותו לרצונו של אחר שיקנה לו חזקה עליו – אבל רק אם החפץ הוא משהו חיצוני על פי טבעו . תוספת . ההתיישנות היא הוצאת הקניין מרשותי בלי הצהרה ישירה של הרצון , ואילו הוצאה אמיתית של הקניין מרשותי היא הצהרה של הרצון , שאינני רוצה עוד לראות בחפץ חפץ שלי . אפשר לנסח זאת גם כך : הוצאת החפץ מרשותי היא תפיסת-חזקה אמיתית . לקיחת-החזקה הישירה היא המומנט הראשון של הקניין . גם באמצעות שימוש אפשר לרכוש קניין , והמומנט השלישי הוא אחדותם של שני המומנטים , [ כלומר ] תפיסת-חזקה באמצעות הוצאת החפץ מרשותי . 66 משום כך , אותם טובין , או , ליתר דיוק , אותן קביעות עצמותיות שהן עצם אישיותי והמהות הכללית של התודעה-העצמית שלי – כגון אישיותי בכלל , חופש הרצון הכללי שלי , החיים האתיים והדת – אינן ניתנות למכירה , וגם זכותי להן היא לאו בת התיישנות . עצם זה שמה שהרוח הוא על פי מושגו , או כשלעצמו , צריך להיות גם במציאות [ Dasein ] ובשביל-עצמו ( ...
To the book