הקיבוץ אחראי היום על כ 40 אחוזים מהייצור החקלאי בארץ , והחקלאות עדיין מהווה נדבך חשוב בכלכלתו . מראשית ימיו של הקיבוץ היה קשר מהותי בינו לחקלאות . המייסדים וממשיכיהם ראו בחקלאות את בסיס קיומם הכלכלי , ובהצלחתם להיות חקלאים הם ראו מבחן אישי וקבוצתי . העבודה החקלאית היתה גם הדרך שלהם לחזור אל הטבע , כחלק מן המהפכה הציונית . חברי קיבוץ הגדירו עצמם חקלאים , עובדי אדמה , אך מעולם לא ראו עצמם איכרים במובן המקובל של המלה . עבודת האדמה היתה להם יותר מפרנסה . היא היתה השקפת עולם ודרך לשינויו . כחלק מן המהפכה שביקשו לחולל בחיי הפרט , הקולקטיב והעם הם עשו גם ניסיונות לשלב חברות בעבודת החקלאות , אך אלה לא התפתחו לכלל שינוי של ממש באופי התעסוקה של נשים בקיבוץ . הקבוצות הראשונות צמחו בגליל וביססו את כלכלתן על משק הפלחה החרבה . לאחר מכן פיתח הקיבוץ לצידה גם את 'המשק האינטנסיבי , ' המבוסס על השקיה . מראשית שנות העשרים החל להתגבש רעיון 'המשק המעורב : ' כל יחידה משקית מושתתת על ענפים מגוונים כדי לספק עבודה לחברי הקיבוץ כל עונות השנה . מגוון הענפים נועד להבטיח שבמקרה שענף אחד ייתקל בקשיים ואף ייכשל , ענ...
To the book