על היפה שבאדם

טוב שנותרו ביננו עוד פר . ושם אנשי מצפון ולב טוב המאירים לנו גם את שולי הדרר דברים לזכרה של לילי קסטל ז"ל ביום השלושים מאת : מאיר עמית אני מבקש את רשותכם לשאת הערב משא על היפה שבאדם . להקדיש מילים של הרהור על אנשים טובים , החושבים על זולתם ולא על עצמם . בימינו אלה , שבהם אדם לאדם זאב וכולם נלחמים בכולם - טוב להתרפק על דמותו של אדם , שהוא אדם . סתם אדם , שאינו רודף אח ואינו חושף מלתעות של נפש רעה . עולמנו גדוש מעש . קצב הח"ם שלנו מכתיב קצף , הרבה קצף . קצף אוורירי , שברירי , משהו שאיננו אומר כלום . ומאחורי הקצף הזה , הקצף שאפשר למחותו בהבל פה - אנו מתכנסים בקליפה . קליפה נוקשה , מחוספסת , דוקרנית , עוקצת . והמהדרין שבינינו מושחים את העוקצים בארס . וכך נדחק הטוב שבנו פנימה . עמוק-עמוק מאחורי הקצף ומאחורי הקליפה ומאחורי הארס . וקשה לנו מאוד לדלותו , קשה לנו להעלותו אל פני השטח . אך לא רק הקצף שולט בכיפתנו . יש גם כוחות ענק הבוחשים ושוחקים ללא רחם . כוחות עליון שלהם סגדנו והם מלאו בעבר את חללנו באמונה , בתום ובחלום . והנה נגוז החלום ואתה מתייצב לפני מציאות אכזרית וארצית . ואתה חורק שיניים ...  To the book