|
|
מאת זאב שיף אלי בן אלישר היה "ילד שואה" עד ליום מותו . השואה עיצבה את תפיסת עולמו האישית והפוליטית כאחת . היא הייתה עמו תמיד , בכל מקום ובכל תפקיד שעשה . היא רבצה עליו כענן כבד כל ח"ו . היא השפיעה על עמדותיו הביטחוניות והפוליטיות ואפילו על הצורך להקפיד על כבודו של העם היהודי ושל מדינת ישראל . ברקע נמצאה תמיד המחשבה על הדבר האיום שקרה לעם היהודי ומה על העם הזה לעשות כדי להיות חזק ולמנוע מעצמו אסונות . מבלי שחש אולי מחשבה זו , שהייתה מעין מצפן פנימי , הייתה מלווה גם בכעס עצור על אומות העולם שלא עשו להצלת העם היהודי . תמיד חשב במושגים של השגיאות שנעשו בהקשר לשואה . כ"ילד שואה" חי אלי בבדידותו אפילו בין חבריו שעמם עשה במשך שנים . נקלעתי לדרכו של אלי כ " ילד שואה" מהימים הראשונים שלו בארץ ישראל . ילד בן עשר שהגיע ללא משפחתו מפולין הכבושה במסגרת חילופי אזרחים בין גרמניה הנאצית לאנגליה שהיו במצב
To the book |
|
|