|
|
צבי אילן ההתיישבות היהודית בלבנון רומה לזו של ערי וכפרי הגליל . היו אלה קהילות כפריות של " מסתרעבים , " יהודים מקומיים ( או יוצאי גלויות המזרח , ( שעסקו בעיקר בחקלאות , גידול צאן ובקר , מסחר , תיווך ורוכלות . בתקופה העותימאנית היה המרכז ההלכתי של הישוב היהודי בלבנון בצפת שרבניה פסקו בענייני הלכה ודין תורה . השאלות שהופנו אליהם נגעו בעיקר לשטחים שעובדו מצפון לליטאני - אם דינם כדין שטחי א"י או חו"ל . בדברי התשובה באה לידי ביטוי העובדה שנחלות שבטי אשר ונפתלי השתרעו על השטחים שמצפון לצידון , לנהר הזהרני ולבקעת עיון , ולזיהויו של ה"נהר" הנזכר במשנה כגבול הצפוני , שעד אליו החזיקו עולי מצרים ( ליטאני - קאסימיה או זהרני . ( בתקופה העות מאנית היו היהודים כפופים בדרך כלל לחסות אמיר מקומי , והם הוכרחו למלא כלפיו את חובותיהם ואף לצאת למלחמה , כמו במקרה של סאנור . היהודים התגוררו בד"כ בשכנות לדרוזים , בהם מצאו בעלי ברית ונותני חסות . היהודים בדרום הלבנון וכמוהם עולי הרגל הסתופפו סביב קברי הצדיקים ודמויות היסטוריות שנקברו לפי המסורת בלבנון . ביניהם יצויינו - קברי זבולון ויששכר בצידון , צפניה , שמגר...
To the book |
|
|