|
|
עזי פז . גדעון נאמן ואברהם ארבל כבוא המשקיף מפסגת הר-מירון אל הגליל הלבנוני יוכל להבחין ללא-קושי בקו-הגבול בין ישראל ללבנון : מדרום לגבול חורשים רצופים וסבורים , ואילו מצפון לו - פרט לשטחים המעובדים ולחורשות מעטות , שרובן-ככולן בבעלות הפנסיה , בדומה ליער אלוני בר-עם - השטח חשוף . החורשים במרבית ארצות הים-התיכון נפגעו קשות ביד האדם מאז ומקדם : כריתות לצרכי בישול וחימום ( פחמים וחאט ב , ( גדיעת ענפים למאכל הצאן ( בייחוד בסתיו , עת שורר מחסור במרעה עשבוני , ( רעיית-יתר ושריפות הנגרמות מדי-פעם - כל אלה חברו לפגיעה קשה בחורשים . פגיעה נוספת נגרמה מבירוא היערות לצרכי עיבוד חקלאי . גורמים אלה פעלו גם ברחבי לבנון . ולעיתים אף ביתר-שאת . כבר המצרים הקדמונים , וכמותם האשורים והבבלים , וכן דוד ושלמה - כרתו ארזים לבניית ארמונות ומקדשים . ספינות ופסלים . האקלים הקר חייב שימוש רב בעץ לחימום ( לפי אחד האומדנים 0 - ל 180-1 ק"ג לנפש לשנה , לעומת כ100- ק"ג לנפש בכרמל . ( מפתיע על-כן להיווכח , כי ברחבי לבנון , ובייחוד במורדות המערביים של גיבל ברוק ( הרי ה"שוף , ( " נותרו שרידי חורש לא-מעטים - חלקם במדרו...
To the book |
|
|