טבילת עולי הרגל בזמן החדש היתה אחד מהטקסים העממיים המיוחדים והציוריים ביותר . היא עשתה רושם עז על הנוסעים ( המערבים , ( שתיארוה לעתים קרובות בפרטים רבים . טקס הטבילה נערך בד"כ לאחר סיום העליה לרגל למקומות הקדושים בחג הפסחא , והיווה את אחת מנקודות השיא שלו . מסע עולי הרגל לירדן נעשה בשיירה מאורגנת , שמנתה אלפים רבים ( לעתים עשרת אלפים ויותר . ( היא כללה בעיקר עולי רגל מהכנסיה המזרחית ( יוונים אורתודוכסית ) לעדותיה . מאז ראשית התקופה העותמיאנית העניק הפחה את חסותו והגנתו לשיירות עולי הרגל , שמועדה הועתק ( מהמאה ה ( 16- מינואר ( חג האפיפניה ) לאביב ( חג הפסחא ) , שהיה מועד נוח יותר לטבילה . ראשית התכנסו המאמינים בהמוניהם באזור בנסית הקבר כשבראשם נושא הדגל ותזמורת , המאסף היה מורכב מיחידת רוכבים מזוינת שנשאה את דגל הנביא . משם יצאה השיירה דרך ירושלים - אלעזריה לירדן . מרבית עולי הרגל עשו את דרכם ברכיבה , למעט האיכרים הרוסים , ובעיקר הנשים , שהלכו רגלי ונשאו את מטלטליהן על כתפיהן . הבדווים בסביבה ארבו לאורך הדרך , מוכנים להתנפל על כל צליין שיפגר מאחור . מכיוון שהרכוש שהצליינים נשאו עימם היה...
To the book