|
|
דאן דובדן למרות שהותי הקצרה בארץ הקודש , למדתי שגורל הנוצרים החיים בה תלוי בעיקרו בנטיות ליבם של הפחות והקאדים , המושלים והשופטים של המדינה מטעם הסולטאן . אם הללו היו מאירי פנים ואנושיים , הם איפשרו לנוצרים לעסוק במסחר ולהתפלל בחופשיות , לבוא ולצאת כרצונם כל עוד אינם פוגעים בחוקי הארץ ובמנהגיה . מצד שני , לא אחת הם איבדו צלם אנוש ופגעו קשות בנוצרים . כדי לספק את חמדנותם , הם לא חדלו להתנכל לנוצרים המסכנים , שיכלו להציל את נפשם רק על ידי בצע כסף . אלא שקופתם היתה מתרוקנת במהרה לולא עזרת העולם הנוצרי , ובעיקר תרומות המאמינים , שבאמצעותן הם קנו את חרותם מהרודנים המושחתים . מאחר שהללו לא שימשו בתפקידם יותר מאשר שנה אחת , החילופים היו כה צמודים זה לזה , עד שתוך זמן קצר הם היו נתונים חליפות ליחס טוב וליחס בוטה דהיינו , ממונים בעלי מזג נוח מחד ומושחתים מאידך . התושבים ( המוסלמים , ( בדומה למושלים , היו נתונים , לפיכך , במצב של מרד והסתה , כך שבכל הזדמנות , הם ביימו דרמות טרגיות על חשבונם של הנוצרים חסרי הישע . כך , למשל , כמעט שהומתו הנזירים במהומות בירושלים . במשך חמישים או שישים שנה לא הצ...
To the book |
|
|