תמורות במבנה חישובי בישראל: חזון ומציאות

דוד עמירן במשך מאות בשנים מנה הישוב היהודי בארץ קומץ תושבים בלבד . לפי ההערכה י , מנתה אוכלוסיית ארץ ישראל ב 1800 כ 275 , 000 תושבים , ובהם כ 14 , 000 יהודים , שהיו כ 5 ° / 0 מכלל האוכלוסיה , רוב היהודים התרכזו בערים ובעיקר בארבע "ערי הקודש : " צפת , טבריה , ירושלים וחברון . רובם התפרנסו ממסחר ומשרותים , או שעסקו בלימוד תורה . שינוי מהותי חל רק בשנות השמונים של המאה וגז . דו עם הקמת 2 מושבות ה"עליה הראשונה . " העולים שהגיעו ברובם ממזרח אירופה , ביקשו לחולל תמורה במבנה התעסוקתי והחברתי המסורתי של היהודים . ה"מושבות" שהקימו התבססו על משקים חקלאיים , והם העסיקו ערבים מהסביבה . שינוי בנושא זה חל ב"עליה השניה , " שאנשיה דגלו בעבודה עצמית כדי ליצור ישוב חקלאי יהודי לכל דבר . רוב ישובי העליה השניה היו מושבות , שנוסדו בין 1900 לפרוץ מלחמת העולם הראשונה , והם העסיקו מעט פועלים שכירים בהתאם לגודל משקיהם . מגמה זו השתנתה כליל לאחר מלחמת העולם הראשונה וסיום המשטר העות'מאני בארץ . בתקופת המנדט הבריטי גדל מספר העולים . הקיבוצים הרבים שנוסדו דגלו בעבודה עצמית , שהיתה לגביהם ולגבי המושבות עקרון רב...  To the book