|
|
דוד קרויאנקר אופיה ההטרוגני של אוכלוסיית ירושלים מבחינה לאומית , עדתית ודתית , משתקף היטב במבנה האורבני והארכיטקטוני של שכונות המגורים שקמו בעיר מאז אמצע המאה ה 9 ו ועד היום . המרקמים הצפופים בעיר העתיקה,- חצרות השכונות היהודיות המסורתיות מחוץ לחומות ; בתי הרווחה הערביים בשכונות כמו טלביה וקטמון ; הבתים הכפריים במושבה הגרמנית,- שיכוני ה"רכבת" הקופסתיים,- מגדלי המגורים ושכונות "בנה ביתך" — כל אלה הם כמה מן המרכיבים הבולטים של בנייה זו . לבתי המגורים שנבנו בעיר במשך 150 השנים האחרונות ישנה זהות אתנוגרפית ברורה , והם מהווים עדות חיה לאורחות החיים ולמנהגים של קבוצות האוכלוסיה השונות . הבתים הללו משקפים את השינויים שחלו בסגנונות הבנייה בעיר , ואת העליה באיכות המגורים , כמו גם את אופנות העיצוב המשתנות . המאמר המובא בזאת ממחיש באופן חזותי ובצורה קצרה ומתומצתת את התקופות השונות והשלבים שעברו על הבנייה למגורים , שהיא הגורם הדומיננטי ביותר במבנה האורבני של כל עיר . שלהי התכופה העות'מאנית 1917-1850 המרקם האורבני של בתי המגורים ברבעים השונים של העיר העתיקה אחיד למדי . הוא כולל גושי בינוי קטנים , ...
To the book |
|
|