חיימקה לבקוב - האיש והאגדה

" קשה להאמין , אבל הבלתי אפשרי קרה . חיימקה הצעיר הנצחי , האופטימיסט המושבע , האיש שכל כולו היה רטט ותסיסה , עזב אותנו לנפשנו . לא נשמע יותר את צחוקו המתגלגל , לא נחזה יותר בשפמו המזדקר . נוף חיינו התייתם , חלל גדול נפער בו , חלל שלא יתמלא במהרה . היכן תמצא דמויות גזעיות כאלו ! אנשים ששורשיהם נעוצים עמוק עמוק באדמת הגליל הפורייה , וענפיהם משורגים בכל אתר . היום , כאשר סיסמאות ה"הפרטה" וה" גלובליזציה" נישאות בפי כל , אנו מתגעגעים לאנשים הפשוטים , אשר יותר משמץ של קרתנות דבק בהם . אנשים אלה - תוכם כברם , פנימם מלא תוכן ומשקלם הסגולי נובע מתון המטען שהם נושאים בקרבם ולא מן הקליפה הנוצצת האופפת אותם מבחוץ . חיימקה שלנו היה אב טיפוס לכל אלה , החינחונים והשטחיות היו ממנו והלאה . אהבנו את הפשטות הבסיסית שלו את הקירבה הבלתי אמצעית אל סגנונות עממיים , סגנונות שהוא הפליא לייצג אותם ולהגשימם . דרכו של חיימקה בחיים לא היתה סוגה בשושנים . זכור לי בבהירות , הסיפור שהוא סיפר על הבריטים שהגיעו ליבניאל בעקבות הצבא הטורקי והעניקו לילדי המושבה פלחי שוקולד . הילדים חשבו כי הם מקבלים קמצוצי בוץ שנילוש מאדמ...  To the book