הצורה הספרותית של ספר איוב

ספר איוב הוא היצירה הספרותית הגדולה , המורכבת והשלמה ביותר מבין ספרי המקרא הפיוטיים רבי ההיקף . בהבדל מספרים אחרים כמו תהלים , משלי או ספרי הנביאים הגדולים , שהם אסופות של יחידות ספרותיות קטנות שנערכו לקובץ אחד , ספר איוב מתחילתו ועד סופו הוא יצירה אחדותית של מחבר אחד , עם תכלית אחת : לברר את בעיית הצדיק הסובל בפרט ואת משמעות הסבל האנושי בכלל על כל היבטיה . לשם כך יצר המחבר יצירה פיוטית כבירה , עשירה בלשונה , בסגנונה ובדי מוייה הספרותיים , יצירה שהיא מיוחדת מסוגה . ( sui generis ) בעבר נעשו ניסיונות רבים לשייך את ספר איוב לאחת הסוגות הספרותיות האחרות המצויות במקרא או בספרויות המזרח הקדום . יש שראו בה תיאור דרמטי של ריב משפטי בין שני מתדיינים : איוב נגד אלוהים ; הרעים ממלאים על פי תפיסה זו תפקיד של סנגורים שקיבלו על עצמם להגן על צדקת האל , ואליהוא מערער על ניצחונו של איוב על רעיו במשפט , ובסופו של דבר נאומי ה ' , ה " נאשם " במשפט , גורמים לאיוב לבטל את תביעותיו נגדו . אחרים ביקשו לראות בספר איוב ביסודו "קינת פרט " גדולה בעלת צביון דרמטי . לדעתם תפקיד הרעים בדרמה זו היה מלכתחילה לנחם את...  To the book