|
|
שנה קשה . שנת 1817 הייתה שנה קשה בחייו של בטהובן . מכתבים מאותה שנה מצביעים על סבלו הרב . במרבית מכתביו כתב בטהובן על מחלותיו , על ימיו שעוברים עליו במיטתו , על כאבי הבטן , כאבי הראש , החירשות המתגברת , וההצטננות הקשה שאינה מרפה ממנו . גם הדאגה לאחיינו קרל הטרידה אותו יותר ויותר . אם הילד המשיכה לדרוש להיפגש עם בנה . היא התראתה עמו פעם בבית הספר , בנוכחות המנהל , ופעם אחרת בביתו של בטהובן . לכן זימן בטהובן את ידידו צמסקאל להיות נוכח . מצפונו העיק עליו שמא לא נהג כשורה עם האם . במכתב למנהל הפנימיה , ג'נטאסיו דל ריו , כתב בטהובן : בנוגע לקרל אני מבקש ממך לדרוש ממנו משמעת חזקה . אם אינו מציית , ענוש אותו מיד . נהג בו כפי שהיית נוהג בבנך ולא בתלמידך . כבר סיפרתי לך שכאשר אביו היה בחיים אפשר היה להכריח אותו לעשות מעשה אך ורק במכות . זה היה רע מאוד , אך כך זה היה , לרוע המזל , ואין לשכוח זאת . במקרה אחר כתב בטהובן לידידו צמסקאל , שהאם נוסכת רעל בדבריה לבנה ועל כן החליט לנהוג ביתר חומרה . אכן , הדאגה לאחיינו והטיפול בו לא נתנו לבטהובן מנוח , ולפיכך לא נמצא לו השקט הדרוש לפעילות רוחנית יוצרת ....
To the book |
|
|