בטהובן ואחיינו קרל . בטהובן לא השלים עם צוואתו של אחיו ולא היה מוכן לשמש שותף לאלמנת אחיו בחינוך אחיינו בן התשע . במהלך 1816 פתח במאבק משפטי כדי להוכיח שאלמנת אחיו אינה ראויה לשמש מחנכת . על כן דרש מבית המשפט למנותו כאפוטרופוס יחיד לנער . נפתח מאבק עיקש , ובו טען בטהובן כי אשת אחיו ניצלה את מחלתו וכפתה על בעלה הגווע לשנות את צוואתו המקורית ולהוסיף אותה כשותפה לאפוטרופסות . לבסוף קיבל בטהובן הודעה שבקשתו אושרה וב 19 בינואר התבקש להתייצב בבית הדין כדי להצהיר כי ימלא בנאמנות את כל חובותיו כלפי הנער . באותו יום אחר הצהריים הגיע לביתו ידידו ברנרד כדי לדון בצעדים שיש לנקוט בקשר לחינוך הנער . הוא סייע בידו בכל מהלך הדיונים , ליווה אותו , שימש לו יועץ נאמן ולא נתן לו ליפול ברוחו . בטהובן שמח לראותו . הוא הבין היטב את גודל המשימה שלקח על עצמו וסמך על ידידו . בשיחה שהתקיימה ביניהם שאל ברנרד : " מה בדעתך לעשות עתה ? צמסקאל מסר לי שברצונך לארגן לעצמך משק בית וכבר ביקשת ממנו שימצא לך משרתים מתאימים לכך " . " האם לא נכון לנהוג כך " ? שאל בטהובן , " הרי הנער יצטרך לקבל טיפול הולם ובין היתר לאכול מאכ...
To the book