|
|
בטהובן כותב צוואה , . 1802 הברון צמסקאל ישב בחדרו של בטהובן והאזין למצוקות לבו של ידידו . " לודוויג יקירי " , אמר הברון , " הרי אתה יכול להשתבח בפרי עבודתך . חיברת סונטות יפות לפסנתר , המוזיקה הקאמרית שלך מנוגנת בבתים רבים בווינה ומחוצה לה , רכשת לך ידידים ומעריצים בכל רחבי היבשת , שמך הולך לפניך . האם יש לך סיבה טובה כלשהי להיות מיואש " ? " אני אומלל ביותר , אני חולה מאוד . עוויתות הבטן תוקפות אותי בלי הרף והן מחלישות אותי מאוד . שמיעתי , הנכס היקר ביותר שלי , הולכת ונחלשת . האם עלי לחזור ולמנות בפניך את שמות הרופאים שביקרתי אצלם ? לדאבוני אין הם מסוגלים לעזור לי . היום אלך שוב אל הדוקטור שמידט . מעניין מה יאמר לי כעת . אני כה ספקן " . " אם תסכים " , אמר צמסקאל , "אתלווה אליך " . " אשמח מאוד בחברתך " , אמר בטהובן . כעבור שעה קלה יצאו השניים . " אחכה לך בפונדק הסמוך " , אמר צמסקאל . בטהובן נכנס למעונו של הדוקטור . "מה שלומך " ? שאל הרופא . " איני חש כל שינוי לטובה " , ענה . " השריקות והזימזומים באוזני נמשכים בלי הרף , גם העוויתות בבטני אינן מרפות . לא הועילו כל התרופות והטיפולים " . הר...
To the book |
|
|