|
|
בחזרה לבון . בבואו לביתו בבון מצא לודוויג את אמו האהובה גוססת . ב 17 ביולי 1787 מתה האם . כל חלומותיו התנפצו . הוא הבין שעתה מוטלת עליו החובה לטפל באחיו הצעירים , האחד בן אחת עשרה והאחר בן שלוש עשרה וכן באחותו מריה מרגרטה ( Margaretha ( בת השנה . הוא נעשה ראש הבית . לא עוד לודוויג הקטן . מעתה יהיה בטהובן הבוגר , ראש המשפחה , המשגיח שאחיו הצעירים יתלבשו כהלכה , ילכו לבית ספר בזמן , יקבלו את ארוחותיהם בזמן וילמדו לקבל משמעת . האב יוהן שקע בדיכאון והסיר מעליו כל אחריות . בהגיעו לביתו פגש את מורו , פרנץ ריס . " לודוויג חביבי " , אמר לו , " אל תתייאש . אעזור לך ככל יכולתי . את סידורי הקבורה אקח על עצמי . היה חזק , חזור לתזמורת ואנו נמשיך לשכלל את ידיעת הכינור שלך . אין לי כל ספק , שאתה עוד תגיע לווינה " . לפני לכתו השאיר ריס בידי בטהובן מעטפה . " הא לך מעט כסף לצורכי הבית . אינך חייב להחזיר לי מיד . חיים לא קלים נכונים לך , ואתה יכול לסמוך עלי ולפנות אלי בכל עת " , אמר . גם כריסטיאן נפה נמצא שם , אמר לו דברים מרגיעים ואף קבע איתו מועד לשיעור . עם זאת חש בטהובן את העול על עצמו . הרי קיבל של...
To the book |
|
|