פרק יג

[ א ] בן חכם מוסר אב , ולץ לא שמע גערה . בצלע הראשונה חסר הפועל . בתרגום השבעים השלימו את החסר בהתאמה לפועל המופיע בצלע השנייה והוסיפו "שומע : " "בן חכם שומע מוסר אב . " ובתרגום הארמי מופיע הפועל "מקבל , " דהיינו : "בן חכם מקבל מוסר אב . " לץ . זהו שם תואר בבינוני קל . ה"לץ" הוא מושג הנפוץ בספרות החכמה המקראית , במיוחד בספר משלי ובספר בן סירא . יש מפרשים הרואים את "לץ" כנגזר מן השורש " ליץ , " שמשמעותו לבוז , ואז יהיה ה"לץ " אדם הבז לרעהו . ויש מפרשים הרואים בו את צורת הבינוני פעיל מן השורש "ליץ , " כלומר : מליץ , מתווך , מתרגם . ואם כך יהיה הלץ ( בקל ) אדם המדבר בחופשיות , פטפטן . ? עיקרו של חטאו של הלץ הוא שפיו פולט דברי איוולת , והוא עולה בטיפשותו על הכסיל והפתי . הלץ מואס בתוכחה ובגערה ( טו , יב ; בן סירא טו , ח ) ואף המלקות אינן מועילות לו ( יט , כה ; כא , יא ;( על כן אין טעם לחנכו ( ט , ז ) או להתווכח עמו ( שם , ח . ( הלץ , בהיותו חם מזג ושחצן , עלול להתפרץ בכעס וברשעות ( כך מתואר הלץ ב כא , כד : " זד יהיר לץ שמו , עושה בעברת זדון . ( " הלץ מחרחר מריבות ( כב , י ; כט , ח ) וכדומה...  To the book