פרק יב

[ א ] אהב מוסר אהב דעת , ושנא 7 7 תוכחת בער . משמעותו של הפסוק ברורה : החכם , אוהב הדעת , יאהב גם את תוכחות המוסר שבפי מורהו ויישמע להן , ואילו הבער , הכסיל האויל , שונא את תוכחות מורהו . ואפשר גם לנסח את הדברים במהופך : מי שאוהב תוכחות מוסר - משמע שהוא חכם , אוהב דעת ; והשונא תוכחות אלה - הריהו בער וכסיל . ? החזרה על הבינוני פועל "אהב " באה להדגיש את עוצמת זיקתו של האדם לחכמה . "אהבת " החכמה מודגשת במיוחד בספר משלי ( ד , ו ; ח , יז ; כט , ג . ( בספרים החיצונים מופיע מוטיב זה בבן סירא ( ד , יב : ( "אהביה ( של החכמה ) אהבו חיים , ומבקשיה יפיקו רצון מה ? . "' המושג "אהבה " קשור מעיקרו לתיאור יחסי החיבה והמשיכה ההדדית בין גבר לאשה , או ליחסי קרבה רגשיים בין אדם לרעהו . לשון המקרא משתמשת במילה זו במשמעות מושאלת בבואה לתאר את זיקתו של האדם לערכים רוחניים כגון " חסד , " "אמת , " "תורה " וכדומה . במיוחד היא נוקטת ביטוי זה בבואה לתאר את הזיקה בין המאמין לאלוהיו : "ואהבת את ה ' אלהיןל " ( דברים ו , ה ; יא , א ;( "ולאהבה את שם ה '" ( ישעיה נו , ו , ( או בין ה' לנבחריו : "ואהבך וברכך " ( דברים ז ...  To the book