פרק י

[ א ] בן חכם ישמח אב , ובן כס » ל תוגת אמו . הבן החכם הוא מקור נחת וסיפוק לאביו הביולוגי , או למורה המלמד את חניכו , שכמוהו כבנו . הבן החכם הוא התלמיד האי דיאלי - בהישמעו להוריו ולהוראות מוריו ובגלותו נכונות מתמדת להוסיף לרכוש דעת . ניגודו הוא הבן הכסיל , האוטם אוזניו לדברי הוריו ולהוראות מוריו , הנגרר אחת תאוות לבו וגורם צער ותסכול לאלה המופקדים על חינוכו . ? ב " הוראת פתח-חי תפ" אומר האב לבנו : "כמה יפה שבן שומע לאביו ! כמה ישמח זה שייאמר לו כדברים האלה .. ! המציית ... יהיה מצוין בגופו , יהיה מכובד על אביו , זכרו יהיה בפי האנשים החיים , אלה ( החיים כיום ) עלי אדמות ואלה אשר יהיו ( שורות . ( 563-534 כלומר : המציית לאביו ינחל כבוד מידי האב והחברה האנו שית כולה . ? הפסוק בנוי בתקבולת הניגודית : בעוד שהצלע הראשונה מתארת את רושמו החיובי של הבן החיובי על אביו , מתארת הצלע השנייה את רושמו השלילי של הבן השלילי על אמו . נראה שהצלע הראשונה היא פתגם עממי קצר , שהורחב כאן לשם יצירת התקבולת . בגיוונים שונים מופיע פתגם זה במקומות נוספים בספר משלי ( יז , כא , כה ; כג , כד , כה ; כח , ז ; כט , ג ,...  To the book