|
|
בקטע זה מסתיימים דברי קהלת עצמו , והוא משמש מעין אפילוג לכל הספר . דברי המחבר מגיעים כאן לשיאם , והוא מתרומם לדרגת משורר , המבטא את רעיונותיו בלשון פיוטית , אגב שימוש במשלים ובמטאפורות . מבחינת מבנהו כתוב הקטע בצורה של תקבולת ניגודית : הוא פותח בימי הבחרות והנעורים הטובים ( יא , ט - יב , א , ( 3 ומסיים בימי הזקנה הן עים ובמוות הבא אחריהם ( יב , . ( r- bN פסוק ח בפרק יב משמש סיום לקטע זה ולספר כולו . ? אפשר לומר , כי בקטע אחרון זה נותן קהלת את תמצית ה '' אני מאמין" שלו . בחלקו הראשון של הקטע הוא מדבר על תקופת הבחרות , שיש לשמוח בה ולמצות ממנה את קורב ההנאה , כי הילדות והשחרות חולפות במהירות , כהבל פה . אולם גם בתקופה זו חייב האדם לזכור את בוראו ( יב , א , ( ואל לו לחרוג מן השמחה אל ההוללות , כי על כל מעשיו יביא אותו אלוהים למשפט ( יא , ט . ( החלק השני של הקטע עוסק בתקופת הזקנה ובסיום הבלתי נמנע של חיי האדם , ויהיה עשיר או רש , נקלה או נכבד , חכם או כסיל . אחרי משפט פתיחה ( יב , א , ( המעמת את ימי הבחרות עם ימי הזקנה , בא תיאור ניוונו של האדם המזדקן במספר משלים ללא נמשל בצדם , כשבין המש...
To the book |
|
|