הבעות לא־מילוליות להשתוממות, ללעג ולשמחה לאיד [טו-טז]

בפסוקים אלה מבקש המשורר לתאר בצבעים עזים את גודל הלעג והבוז שרחשו העמים השכנים לירושלים לאחר חורבנה . אפשר שהוא רואה בכך משום התגשמות האזהרה הנבואית , הנזכרת בדברים כח , לז : '' והיית לשלה לקלקול ולשנץה בכל העמים אשד ינהלף ה' קולה . " אך יש מפרשים הרואים במחוות שבפסוק טו פעולות להרחקת העין הרעה מעל המתבונן בעיר החרבה ( השווה עוד ירמיה יח , טז ; איוב כז , כג , ( ורק בפסוק טז הם רואים ביטויי לעג ושמחה לאיד . מכל מקום , האפקט הספרותי מושג על ידי ריכוז נדיר של הבעות בלתי מילוליות rjp > op - ( non-verbal expressions ) כפיים , שריקה , ניע ראש , פציית פה וחריקת שן - שבאמצעותן מבטא האדם רגשות השתוממות , לעג ושמחה לאיד . [ י"ק ] [ טו ] קפקו ץליך כפים . הכאת כף אל כף היא בין היתר סימן ללעג , לכעס ולאכזבה . ביטוי זה מופיע עוד פעמיים במקרא : בפרשת אף בלק מ ) בלעם ( במדבר כד , י : "ניחר בל ^ ם ויספק את כפיו , ( " כסימן לאכזבה ולכעס ; ובאיוב כז , כנ " ) ישפק ץלימו כ 9 ימו וישיק ¥ ליו מלקמו , ( " כאות להשתוממות או לבה מצד אדם העובר ליד ביתו ההרוס של הרשע * . בפשוק שלפנינו מסמלת כנראה ספיקת הכ פיים א...  To the book