גיור [יד-יח]

ההצטרפות לעם ישראל והחיים בקרבו חייבו קבלת עולו של אלוהי ישראל . ערפה , השבה מאחרי נעמי אל עמה , שבה בהכרח גם אל אלוהיה , אלוהי מואב , כדברי נעמי : '' הגה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה" ( טו . ( רות אף היא כורכת בדבריה עם ואלוהים : "עמך עמי ואלהיך ץ 'cm ( טז , ( וכדי להוכיח דבקות זו בנעמי ובאלוהים היא נשבעת מיד בשמו של אלוהי ישראל : "כה לעשה ה' לי וכה ילויף '' ( יז ; וראה להלן על השבועה ? . ( גיור מעין זה המעוצב במנילה אינו דורש טקס דתי כלשהו . לדעת קויפמן , עד ימי עזרא לא היה הגיור אלא עניין לאומי ארצי , ולא דתי פורמאלי ; אולם ראוי לציין , כי ההפרדה בין התחומים לאומי ודתי נראית בלתי אפשרית בתקופת המקרא , והיא בודאי אינה מתקבלת על הדעת במקרה של רות . ? מן התורה עולה בבירור , כי מספר חוקים נועדו לחול על הגר בה במידה שהם חלים על ישראל : איסורי המולך , קללת שם ה , ' עריות , אכילת דם וכן מצוות הקרבת קורבנות . ראוי לציין במיוחד את קורבן הפסח וחוקים נוספים , שהמשותף לכולם הוא היותם משוקעים ברובד הכוהני של התורה . בביטוייו השונים של חוק אכילת הנבלה מגלים אף הבדל בין תפיסות שונות ביחס למעמדו הדתי...  To the book